פסק-דין בתיק תא"מ 7136-02-11

1. לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע 1 עקב תאונת דרכים שארעה ביום 28.3.00.

2. על פי דברי ב"כ התובעים בדיון מיום 19.7.11, כתב התביעה הומצא אך ורק לנתבע 2, נהג הרכב. הנתבעת 3, כך נטען, אינה פעילה.

3. בדיון שנערך לפני היום שמעתי את עדויות הנהגים ולאחר ששקלתי בדבר מסקנתי הינה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 2.

4. על פי עדותו של התובע, בעת שנסע באחד מרחובות העיר ירושלים בלם את רכבו בעקבות רכב אחר שבלם לפניו. המונית שנסעה אחריו, נהוגה על ידי הנתבע 2, לא הספיקה לבלום ופגעה בו מאחור.

5. נהג המונית, הנתבע 2 (להלן: " הנתבע"), אישר כי נהג במונית בעת התאונה וכן אישר כי פגע ברכב התובע מאחור. יחד עם זאת, ביקש הוא לטעון כי התובע עצר בפתאומיות מבלי שהיתה לכך סיבה, שכן לא היה רכב לפניו, וכי בעת שבלם צפצף לו, אך הוא "לא ענה לצפצופים".

6. עדותו של התובע היתה ברורה ועקבית, בעוד אשר בעדותו של הנתבע נמצאו סתירות מהותיות. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הרכב שלפניו בלם בפתאומיות ולאחר מכן "חזר רוורס ואז המרחק ביני לבינו הצטמצם ועל אף שצפרתי לו הוא לא שם לב לצפירות ופגע בי תוך כדי נסיעתו אחורנית". בעדותו בבית המשפט, לא שב הנתבע לטעון כי התובע נסע לאחור ונראה שלא בכדי.

עוד טען הנתבע, כי התובע "ברח" מהמקום מיד לאחר התאונה. בכתב ההגנה גרס הנתבע כי "נהג הרכב ירד מהרכב שלו, הסתכל על חלקו האחורי של רכבו, עלה לאוטו ונסע מהמקום במהירות בלא להגיד מילה על התאונה, ממש ברח מהמקום". גם בדיון בבית המשפט חזר הנתבע וטען כי התובע "ברח" מהמקום, אלא שבחקירתו, בתשובה לשאלות שנשאל, ענה הנתבע כי התובע ירד מהרכב ופנה אליו לקבלת פרטיו. כאשר נשאל אם החליפו פרטים ענה שהם "התחילו" להחליף פרטים (פרוטוקול הדיון, עמ' 3 בשורות 29-30 ועמ' 4 בשורות 13-14).

אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה התובע "ברח" מהמקום. הנתבע סתר עצמו בעדותו ואישר כי התובע פנה אליו וביקש את פרטיו. טענותיו של הנתבע אף אינן מתיישבות עם העובדה שפרטי הנתבע, לרבות מספר הטלפון הסלולרי שלו, נרשמו על ידי התובע בהודעה שהוגשה לחברת הביטוח שלו. מכל מקום, הנתבע אינו מכחיש כי היה נהג המונית בתאונה שבנדון וכי פגע עם רכבו מאחור ברכב התובע.

7. אני מקבלת את עדותו של התובע לפיה נהג במהירות לא גבוהה, 30-40 קמ"ש כטענתו. עדות זו מתיישבת עם העובדה כי זמן קצר קודם לתאונה חצו הרכבים צומת מרומזר, כפי שעולה מעדויות שני הנהגים. כן מקובלת עלי עדותו של התובע לפיה בלם את רכבו בשל רכב שבלם לפניו ועצר מבלי שפגע באותו רכב. הנתבע, שנסע מאחוריו, לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור. במקרה זה האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, אשר לא שמר מרחק מספיק באופן שאיפשר לו לעצור ולמנוע את התאונה, וזאת בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב ובמצב הדרך והתנועה בה (ר' תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961).

8. נוכח כל האמור, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבע ולפיכך אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 2 ומחייבת אותו לשלם  לתובע 1 סך של 1,526 ש"ח ולנתבעת 2 סך של 8,502 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 13.6.10. בנוסף, ישלם הנתבע 2 לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ש"ח.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 נמחקת.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: